מסופר על שני רבנים מפורסמים מזמנים עברו, הרב אליהו הידוע בכינויו הגאון מווילנא, והרב יעקב קראנץ הידוע בכינויו המגיד מדובנא. דומה כי פעם אחת המגיד מדובנא ביקר בוילנא והלך לבקר את הגאון הדגול. הגאון ביקש מן המגיד לדרוש בפניו דרשה, שכן זו הייתה התמחותו של המגיד. "תן לי מוסר", אמר לו הגאון. "רחמנא ליצלן שתהיה לי החוצפה להטיף מוסר לגאון הגדול מוילנא", השיב לו המגיד שנבעת למשמע ההצעה. "לא משנה, זהו הצד החזק שלך ואני רוצה לשמוע דברי מוסר ממך", התעקש הגאון.

וכך חשב קצת המגיד מדובנא ואז בחוסר רצון בולט נעתר לבקשת מארחו המהולל ואמר לו, "האם זו חוכמה גדולה להיות גאון היושב בוילנא ב"חדר" הקטן והמבודד שלך? צא לעולם אל בין הבריות ואז נראה איזה מין גאון תהיה".

אכן, קל הרבה יותר להיות אדוק ומלומד בתוך גטו סגור ומבוצר מאשר בעולם החיצון שתכופות אין לו כל מודעות לתורה ולערכיה והוא אף עוין כלפיהם.

למעשה, דומה דבר זה למבחן שבפניו ניצב אברהם בפרשת השבוע. "לך לך מארצך ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". ושם היה זה – הרחק מסביבתו הטבעית ומאזורי הנוחות שלו - שאברהם הגשים את שליחותו הרוחנית. הוא הפיץ את האמת על אלוקים האחד והיחיד בקרב עולם של עובדי אלילים, ובכך נבנו שמו והמוניטין שלו לעולמי עד. רק אחרי שעזב את ביתו הפך אברהם לאב המייסד של העם היהודי.

לפני מאה שנה, דור שלם של יהודים דוברי יידיש ושומרי מצוות היגרו מאירופה לאמריקה, לארץ ההזדמנויות המוזהבת, כדי להימלט מפוגרומים ומרדיפות. בדם, יזע ודמעות הם רוממו את עצמם מסמרטוטים לעושר ועד מהרה הפכו לגלם בגופם את החלום האמריקני – סיפור הצלחה מדהים ונותן השראה. אך העובדה נותרת בעינה, שברוב המקרים, הצלחתם המקצועית באה על חשבון חיי הדת שלהם. אין ספק כי היהדות ספגה מהלומה רצינית. רובם לא היו מסוגלים עוד לשמור על ערכי העולם הישן שלהם באמריקה של העולם החדש. המעבר מן השטעטל לפרברים היה עז וחריף מדי, וילדיהם ונכדיהם גדלו מנוכרים, בלי להכיר את מסורותיהם המקודשות ואת מנהגי עמם.

כיום, אנו רואים את התופעה הזו כשהיא מתרחשת בקנה מידה קטן יותר כאשר משפחות מהגרות או עוקרות מעיר לעיר. כשהם מתרחקים ממערכות התמיכה הרוחניות שלהם, הם מתקשים להחזיק במסורת. רוב מאמציהם מוקדשים להתיישב ולארגן מחדש את חייהם. הקמת תשתיות דתיות היא פעמים רבות המשימה האחרונה ברשימה – והמחיר בטווח הארוך הוא כבד.

וברמה יותר סמויה, מבחן מצפון דומה ניצב בפנינו כשאנו יוצאים לחופשה השנתית שלנו. כשאנו עוזבים את בתינו ואת אורחות החיים והמנהגים הרגילים שלנו, אנו ניצבים בפני האתגר לשמור על קוד ההתנהגות לו אנו מסורים ומחויבים בכל שאר ימות השנה.

דומה הדבר לסיפורו של השדכן שהציע לבחור בחורה צעירה והרבה להללה ולשבחה בפניו. אחרי פגישתם הראשונה, הבחור מתקשר לשדכן ואומר לו מה דעתו עליו "איך אתה מעז להכיר לי נערה כזאת, לא ידעת שהיא צולעת?!" השדכן, בלי להתרגש כלל, עונה לו, "אבל מה הבעיה? זה רק כשהיא הולכת".

רק כשאנו הולכים ועוזבים את התנאים הרוחניים הנוחים שלנו – את בתינו ואת קהילותינו – ויוצאים אל החברה הרחבה יותר, רק אז אנו עשויים לגלות שאנו קצת צולעים, מאבדים את שיווי המשקל היהודי שלנו. זהו הזמן שבו דתנו, ערכינו, כללי המוסר שלנו ואמונותינו עומדים בפני מבחן ואתגר אמיתיים.

מי ייתן שאלוקים יעזור לבני אברהם ללכת בעקבות אביהם אשר עזב את ארצו, נשאר איתן בדתו והגיע להצלחה מדהימה במישור הרוחני והחומרי גם יחד.