Baruch hashem

The Marina Shul - Beit Menachem

2532 Lincoln Blvd, Marina del Rey , CA 90292. 310:305:3200

www.MarinaShul.com

Parshat Mishpatim (Shkalim)

Bllesing the new month of Adar

Rosh Chodesh Tuesday & Wednesday Feb 24 & 25

Friday, February 20, 2009 - Shevat 26, 5769

Candle Lighting: 5:24 Shabbat end 6:21

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

Services @ the Marina Shul

Friday eve. at 5:30 pm,

Shabbat Shacharit 10:00 am followed by Kiddush and Minchah

Sunday 8:30 am ( followed by breakfast and the Living Torah Video)

Monday - Friday 6:45 am

~~~~~~~~~~~

The weekly parsha class

a general overview and insights of the torah portion of the week

Wednesday's Torah class 8 pm

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

No Deposit, No Return

By Yossy G.

Once upon a time, Yiddish speaking Jews coined the phrase luftmentsh to describe that incurable dreamer type who is always building castles in the sky. Luft means air and someone who lives in the air with pie-in-the-sky fantasies qualifies for this title of dubious distinction. "If only this deal comes off, I'll be set for life!" "When I win the lottery..." etc., etc. The money has been spent before he has even bought the ticket. He's always anticipating the big breakthrough and then, in the end, explaining why it didn't quite happen. This is the life story of our luftmentsh.

There is a line in the beginning of this week's parshah concerning the Jewish bondsman which sums up this phenomenon. Im b'gapo yavo, b'gapo yeitzei – if he came in alone, he goes out alone. Simply speaking, this tells us that if he entered his period of service unmarried, he must leave unmarried and his master may not exploit him to father children who would be born into servitude. But this Torah phrase has become a traditional way of expressing one of life's basic home truths, i.e. no deposit, no return. No effort, no reward. No risk, no profit.

Whether in business, relationships, the social intercourse of communities and nations, or in raising our children, the principle holds true. "The only place success comes before work is in the dictionary." Or, in the words of the Psalmist, "Those who sow in tears will reap with songs of joy."

There is the old story told of Shmerel, a poor man who once walked by the home of the richest man in the shtetl. There was an aroma wafting out of the dining room where the wealthy man was enjoying his favorite dish, cheese blintzes. Shmerel took one whiff and was overcome with temptation. He just had to taste those blintzes. As soon as he comes home, he begs his good wife, Chasha, to make him some of those blintzes. Chasha says, "I'd love to make you blintzes, Shmerel, but I have no cheese." "Nu, my dear, so make it without the cheese." "But we’ve got no eggs either." "Chasha," says Shmerel, "you are a woman of great ingenuity. I'm sure you can make a plan." So Chasha sets out to do the very best she can under the circumstances. Her work done, she sets the plate of blintzes in front of her dear husband. Shmerel takes one taste, crooks his nose and says, "You know Chasha, for the life of me, I cannot understand what those rich people see in blintzes."

Clearly, you cannot make good blintzes without using the right ingredients. Just as clearly, we cannot have nachas from our children without putting in the necessary ingredients of a good Jewish education, a solid upbringing at home, quality family time, and above all, by setting a good example.

Too many parents assume that nachas is a democratic right, almost a genetic certainty. If parents are good, successful people and committed Jews, then surely their children will turn out the same. But there are no such guarantees. Especially in today's complex, confusing and very troubled society.

A hundred years ago Rabbi Sholom Ber of Lubavitch said, "Just as it is a Biblical commandment to put on tefillin every day, so is it obligatory to spend a half hour daily thinking about our children and to do whatever possible to ensure that they follow the path in which they are being guided."

So don't be a luftmentsh. Put in the effort, and please G-d, you will see the rewards. Whether it’s our work or our children, may we enjoy the fruit of our labors.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

לתת צדקה כשמקצצים במשכורת?
על ההיגיון של מצוות הצדקה

נפתלי ס.

עובדה מעציבה היא שכאשר הכלכלה במשבר, הנפגעים הקשים ביותר הם מוסדות הצדקה והנזקקים הנהנים מהם. זאת, בתקופה שבה מוסדות הצדקה צריכים להרחיב את שירותיהם כדי לסייע למספר אנשים שלמרבה הצער רק גובר והולך.

בארה"ב, כמעט 94 אחוז ממגייסי הכספים שלא-למטרות-רווח שנסקרו לאחרונה, אמרו שהכלכלה משפיעה עכשיו באורח שלילי על גיוסי הכספים. בבריטניה, צופים כי אחד משלושה ארגוני צדקה יפטר אנשי צוות תוך חודשים, ומענקים ותרומות מחברות ענק ירדו בעשרים אחוזים.

אף שהדבר מצער, זה מעלה את השאלה: האם באמת אין זה מעשה נכון – בתקופות קשות – לקצץ במתן צדקה כאשר שאנו מקצצים בהוצאות שלנו בכל כך הרבה תחומים הקשורים בסגנון חיינו?

ובכן, הדבר תלוי באופן שבו אנו רואים את התרומות שלנו:

הרבי הסביר פעם ש"צדקה" היא מלה נושנה המתארת מתן עזרה כספית לנזקקים. מילולית, המילה "צדקה" באה מלשון "צדיק" ו"צודק". זה פשוט הדבר הנכון והצודק לעשותו. "חסד" לעומת זאת, היא מלה המציינת מעשה המרחיק לכת מעבר לחובה המיידית – זהו מעשה ראוי לשבח, הנעשה מבחירה.

כסף של מי?

לפי המסורת היהודית, לפחות 10% מרווחי הנטו שלנו מיועדים לצדקה ("מעשר"). אנו מאמינים שבסופו של דבר, אנו הבנקאים של אלוקים. בנוסף לכספים המיועדים לשימושנו האישי, הוא מעניק לנו סכום נוסף אותו אנו אמורים להוציא על מטרות צדקה.

ה' יצר עולם של נותנים ומקבלים. הוא מספק לכל ברואיו את הדרוש להם, ועם זאת, הוא רצה שנדיבותו תגיע אל ה"מקבלים" דרך ארנקיהם של הנותנים.

כאשר אנו מתנהגים כך אנו לא מתנהגים באופן יוצא מן הכלל, אלא רק ממלאים את החובה המוטלת עלינו.

עשיית "חסד" יכולה להיות מותרות. בזמנים קשים אנו נרצה לקצץ בעשיית חסד. אך מתן צדקה הוא כסף שמעולם לא היו שלנו מלכתחילה, והעברתם לנמענים המיועדים אינה בבחינת מותרות שאפשר לקצץ בהם.

(עם זאת, יש לציין כי אדם שאמצעיו מספיקים אך ורק לכיסוי צרכיו הבסיסיים ביותר פטור ממעשר זה).

המבחן של ה'

הדברים הבאים הם מובאה מתוך מכתב שכתב פעם הרבי לאיש עסקים מוצלח שעבר זמנים קשים:

"בלי ספק, עלינו לראות זאת כמבחן מאת ה'. אף שהוא יודע שהלב היהודי פתוח תמיד ומוכן בכל עת לשמוע לקול קריאת התורה ומצוותיה, עדיין הוא בוחן אותנו כדי להשביע את רצונם של המלאכים בבית-הדין של מעלה הממאנים להאמין.

"לכן, ה' אומר להם: ראו, למרות הנטייה הטבעית להפחית במתן צדקה כשהעסקים לא פורחים כתמיד, הרי כאן יהודי חכם, המבין שזהו רק ניסיון לבחון אותו. הוא גם מבין שכאשר הוא יעמוד במבחן – ויבין אז את הכוונה האמיתית שמאחורי כל זה – לא זו בלבד שעסקיו ישגשגו כמקודם, אלא שיפרחו וישתפרו לאין ערוך....."

המבחן שלנו

בספר משלי אומר המלך שלמה: "מלווה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו" (משלי יט, יז).

אדם אף פעם לא מפסיד ממתן צדקה. למעשה היא דומה להלוואה: אמנם התמורה לרוב המצוות ניתנת בעולם הבא, הרי כל הצדקה שאדם נותן בעולם הזה משולמת לו בחזרה במלואה במהלך חייו, עם הרבה "ריבית".

בדרך כלל (לפי דברים ו) אסור לנסות את האלוקים. מבחינה מעשית, פירוש הדבר הוא שאסור לעשות מצווה מתוך ציפייה שה' יתגמל אותנו על קיום המצווה.

מעשה צדקה הוא יוצא הדופן לכלל זה. כפי שהכריז הנביא מלאכי: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די" (מלאכי ג, י). בורא העולמים קורא לנו לבחון ולנסות אותו באמצעות נתינת הצדקה.

לדברי חז"ל (תלמוד בבלי, ראש השנה, ד): אדם האומר, 'אני נותן כסף לצדקה על-מנת שבני יחלים ממחלתו", הוא צדיק.

עושר אמיתי

מספרים על הרב שמשון ורטהיימר, תלמיד חכם מהמאה השבע-עשרה, שצווה על ידי הקיסר להציג דו"ח של כל רכושו. כששמשון הגיש את המאזן הכספי שלו, הקיסר האשים אותו בשקר ובגידה, כי הוא עצמו העניק לו טירה שערכה היה רב מן הסכום הכולל שבמאזן.

הרב שמשון הסביר שהקיסר ביקש דו"ח על כל רכושו, ואילו הטירה הייתה מתנה שהוא עלול לקחת בחזרה בכל עת.

"אז מה בדיוק רשום במאזן שלך?" תבע הקיסר לדעת.

"זו הצדקה שלי", הסביר רבי שמשון. "זה מה שבאמת שלי, אפילו הקיסר לא יכול לקחת זאת ממני".

Wishing you Shabbat Shalom

Rabbi Yossi and Faigie Naparstek

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

Bruchim Ha'Baiym and Welcome to The Marina Shul, located in sunny Marina Del Rey, in Southern California.		Ask the Rabbi \| Contact Us

Marina Shul, Rabbi Yossi Naparstek

Marina Shul, Rabbi Yossi Naparstek
Copyright © 2008 The Marina Shul. All Rights Reserved.	Ask the Rabbi \| Contact Us